פרידה אמנותית מהמכון האונקולוגי ביה”ח אסף הרופא.

במשך יום אחד, מבוקר עד ערב, הגיעו האמנים ‘השתלטו’ על קירות המבנה, תוך שהם מנצלים את הסטרוקטורה המיוחדת של מסדרונות ארוכים וחלונות עגולים, ואפילו כסא גלגלים חלוד שנמצא זרוק.
כל אחד מהם בסגנונו הייחודי ובהשפעת המקום ומה שקרה פה בין חדריו-
יצרו באופן ספונטני את האמנות שזרמה להם מהלב.
יש שיוצרים בעזרת פחיות של ספריי צבע, ויש שיוצרים עם צבעי אקריל ומכחולים, יש שמציירים ויש שכותבים, יש שמוכנים להביא את הנושא הרגיש כ’בום לפנים’, ויש ששוזרים אותו בעדינות, בין פרחים ודימויים אחרים.

יש כאן תרפיה כפולה- עבור אמני רחוב זו תרפיה מדיטטיבית בעת היצירה, ועבור הצופים,האנרגיות המיוחדות המשוקעות ביצירות יעברו מן העין אל הלב, ויהיו לאדוות נוספות של תרפיה.
הנה כך, בית חולים שמיר חוגג את התקווה, החוסן והכוח הטרנספורמטיבי של האמנות.
הבניין הישן אולי ייהרס בקרוב, אבל תערוכת הגרפיטי היא תזכורת יפה לכך שרוחו של המכון האונקולגי הישן של בית החולים שמיר, ורוחם של כל האנשים שנלחמו כאן מלחמות יומיומיות- הן כמטפלים והן כמטופלים, כוחה עצום לאין שעור והיא מעל לכל זמניותם של הדברים בעולם הזה.