ריסוס חתרני: בשנות השישים והשבעים נולד ברחובות השכונות העניות של ניו יורק ז'אנר אמנותי-קליגרפי חתרני.
לא חשבו עליו אז כעל זרם אמנותי. ‘וונדליזם’ היתה ההתווית הנפוצה יותר עבורו. אכן, היתה זו פעולה אורבנית פורעת חור וסדר של בני נוער, דרכה הם זעקו את כעסם וכאבם על הממסד שאינו רואה אותם ואת משפחותיהם ואת קשיי חייהם בשכונות המצוקה בהן התגוררו. פעולת החתימה הספונטנית של ‘כינוי הרחוב’ / Nickname שהם המציאו לעצמם היתה הדרך שלהם להגיד – הרחוב הוא הבית שלנו ומשום כך אנחנו מסמנים את בעלותנו עליו, בנוסף, אנחנו מתריסים בפעולות של ‘דווקא’, אל מול החברה שאינה רואה את מצוקותינו.
אמנים נכנסים לזירת הרחובות.
קצת אחר כך, בהשראת הגרפיטי של ׳הרייטרים’ שחתמו את שמם על קירות העיר, מצאו גם אמנים את הרחובות כמקום פעולה מתאים עבורם, מקום שמציע להם ‘גלריה חפשית’ ליצירתם, מקום עם קהל עצום, שנחשף ליצירותיהם מיד למחרת.
מריסוס חתרני לריסוס ממוסד
במשך כחמישה עשורים מתקיימת אמנות הרחוב כמעט בכל הערים הגדולות בעולם: ניו יורק, ברלין, ברצלונה, סאו פאולו, פריז, אתונה, בואנוס איירס, מרסיי, באזל ועוד ועוד.
רובה של אמנות ייחודית זו, שמפזרת מסרים וצבע על גבי קירות קטנים וגדולים כאחד, נעשה באופן לא חוקי, אך בשנות האלפיים, משהחלו לשים לב ליופיה ולכוחה להיטיב עם שכונות ואזורים, יותר ויותר רשויות מקומיות ומוסדות החלו להזמין אמני רחוב ליצור באופן חוקי ומאושר.
בשנים האחרונות – אמנות הרחוב החלה להכנס יותר אל תוך גלריות וכמובילה טרנדים עיצוביים בעיצוב פנים ובעיצוב מוצר.
קצה תהליך ההתמסדות קרה כשדלתות מוזיאונים החלו להיפתח בפני אמנות הרחוב, בחיבוק ממסדי אמיתי, בשנות התשעים בניו יורק, ואחריה בעוד מוזיאונים בעולם.
בארץ נכנסה אמנות הרחוב למוזיאון לראשונה ב-2011,
עם התערוכה “בפנים” , שהתקיימה במוזיאון תל אביב לאמנות, באוצרותה של טל לניר.
בתערוכה זו הוזמנו מספר אמני רחוב פעילים להציג בתוך החלל של ביתן הלנה רובינשטיין.
מאז, במשך שנים ארוכות אף מוזיאון נוסף לא הרים את הכפפה, עד לתערוכה הנוכחית- “ברשות הציבור”, המתקיימת במוזיאון הנגב לאמנות בבאר שבע.
נירית דהן, אוצרת המוזיאון היא זו שהחליטה לתת במה מוזיאלית לאמנות הרחוב, ודרור הדדי הצטרף אליה כיועץ אוצרותי.
בחירת האמנים ניסתה להביא לייצוג של אמני רחוב ממגוון אזורים בארץ וממגוון גילים, טכניקות וסגנונות יצירה.
התערוכה 'ברשות הציבור' עוסקת בדמות היוצר, ומאפשרת לצופים להרהר הפעם על האמן עצמו, דרך 'דמויות ודימויים' אותם בחרו האמנים ליצור, כייצוג דמותם האמנותית.
הצופה, העומד מול היצירה, מקיים עם הדמות דיאלוג על תחושותיו ורגשותיו.
הדימויים שנבחרו הם מגוונים: אנושיים, מיתיים או סימליים, כל אמן ומה שבחר כמסמל אותו ואת אמנותו ורעיונותיו.
דורי סו (Sugar Minkx) ציירה על גבי קיר המוזאון שועל, עם עין שלישית, מנמנם על מצע נעים וצבעוני.
דודי שובל (ONELOVE) בחר לצייר את שחקן ה-NBA הישראלי דני אבדיה. עבורו מסמלת דמות הכדורסלן משמעת ומסירות.
רמי מאירי שיחזר במוזאון את ציור הקיר המפורסם שלו “הצעקה”, שעמד שנים ארוכות על קיר צומת רחוב קפלן ודרך בגין בתל אביב.
רמי מאירי – ׳הצעקה ׳ צילום vcontent
רובן קרפטיאן (#TAG) הציב במוזיאון את דמותו המצולמת, ומאחוריה את המסר העיקרי שלו לגבי אמנות רחוב.
עבור אמני הרחוב הוא המצע והאמצעי להעברת המסר. הם חיים ויוצרים מתוך ‘חיי העיר’, והם קשורים בנפשם לאורבניות ולמה שהיא מציעה. מעניין לבחון את האמנות הזו כשהיא נמצאת מחוץ להקשרה הרגיל. חלק מן החפצים והמצעים הללו מן הרחובות נכנסו לתערוכה במוזיאון- דלת מתכת, מכונית ישנה, חלון זכוכית וכד’.
יצירותיהם של דניאל ליס (MONKEY RMG) ואדם יקותיאלי (know hope) למשל, נוצרו על גבי דלתות מתכת גדולות שהובאו אל תוך המוזיאון.
אדם יקותיאלי– “know hope”

גיא קפלן (ARTEZACHEN) שמצייר על חפצים שנזרקים לרחובות, בחר להביא לכאן חלק משידת עץ עליה צייר.

חדר מיוחד בתערוכה מוקדש לאמן הרחוב המנוח, דמיאן טאב, שנפטר באפריל 2022 לאחר התמודדות עם מחלתת הסרטן. דמיאן היה אנימטור תלת-מימד,
והיצירות שלו במרחב הציבורי, כמו גם הדמויות שצויירו על קנבסים או נוצרו בפיסול- נמצאות תמיד בתנועה, נפתחות לפנינו, מתפרקות ונבנות מחדש.
דמיאן טאב | צילום דינה שגב

אנדרו – “zero cent”

ואיגור רבליס– “klone yourself” אמנים שהחלו ליצור בסוף שנות התשעים.

וכל האמנים שהחלו ליצור בעשור הראשון והשני של שנות האלפיים, ולהם חלק משמעותי בהפיכת אמנות הרחוב הישראלית לסצנה פעילה ובועטת גם כיום:
imaginary duck

the missk

אור בראל, שהחל ליצור בתל אביב, בתחילת תקופת הקורונה.

Solomon Souza אמן אנגלי-ישראלי, שמביא באמנותו גם שלל גוונים מעולם היהדות, ומוקד פעילותו היה ירושלים, וכיום יוצר יצירות גדולות בארץ ובעולם.

zivink ו erezoo – ארז וזיו שמח, צמד אחים שפעילים כיום בעיקר באזור חיפה והצפון.

תמיר שפר – מעצב וקומיקסאי, שכבר עשרות שנים מביא אל הקירות חוויות קיומיות מורכבות, בשפה ציורית עליזה.

spine-b7 אבי טל – שפעיל בכל אזור באר שבע והסביבה, ואף זה להיכנס לספר השיאים של גינס עם אמנות הרחוב שיצר בדימונה.


אלון גיאת הצעיר, שיוצר לאחרונה על קירות בבאר שבע, והוא חלק מצוות ההדרכה במוזיאון.
התערוכה “ברשות הציבור״ תעמוד עד סוף אפריל 2023.
ואם כבר הגעתם לבאר שבע, בוודאי תעופו על הקיר המהפנט שיצר כבר לפני שנה, האמן אבי טל (spine b7) ברחוב העצמאות, מול המוזיאון וכדאי לכם גם להסתובב ברחובות שמסביב, ובעיר העתיקה, ולפגוש גם את אמנות הרחוב המתרחשת במקומה הטבעי – רחובות העיר.
צילום: _Studio Vcontnet
לעוד פרוייקטים מהארץ והעולם.