יצאנו אל הנגב בעקבות ההישג האדיר של האמן spine b7 - אבי טל, שצייר את ציור הקיר הגדול בעולם שנעשה בעזרת פחיות ספריי בלבד וע״י אדם אחד, 2,038 מטרים רבועים ויש לנו שיא גינס!
מאת: דינה שגב – מגלים את אמנות הרחוב
אבי חי את אמנות הרחוב כבר למעלה מ15 שנה, עיקר יצירותיו משלבות אלמנטים מעולם הגרפיטי, סגנון ריאליסטי ואמנות עכשווית.
צילום: אור שנקרמן
בתחילת דרכו האמנותית נתפס על ידי המשטרה כשהוא מצייר בשטח ציבורי, כתוצאה מכך ריצה עבודות שירות לציבור במקיף ע”ש “רבין” בבאר שבע, שם קיבל יד חופשית לצייר על כל קירות בית הספר.
בין השנים 2009 ל-2012 התגורר בהולנד ולמד באוניברסיטה לאומנויות והתפתח אומנותית ומקצועית. בשנת 2014 החל בסדרת שיתופי פעולה עם מועצת נאות חובב, מפעלים באזור הנגב ועוד.
אבי מתמחה בלהוסיף מימד אמנותי על מתקני תעשייה ותשתיות בגדלים שונים.
פגשתי את אבי לראשונה בפרוייקט POP UP MUSEUM TLVשהתקיים בתל אביב בשנת 2019, בפרוייקט לקחו חלק כ-90 אמני רחוב ישראליים שהשתלטו ביצירותיהם על בניין בן 4 קומות. הבניין שהיה מיועד להריסה חולק בין האמנים, חלק קיבלו קיר וחלק חדר שלם להציג בו, את אבי זה לא סיפק, הוא תמיד מבקש את הקירות הכי גדולים שאפשר, ואכן צייר הוא זה שצייר על הבנין כולו.
הגעתי לבאר שבע, מלווה בצוות של מגזין MTN COLORS ISRAEL, חמושה בשאלות אל שיאן הגינס הטרי. פגשנו את אבי טל יוצר יצירה חדשה ומרהיבה מול מוזיאון באר שבע, זהו פרוייקט שנעשה בשיתוף פעולה עם עיריית באר שבע ומוזיאון הנגב.
צפו בראיון המלא עם האמן אבי טל:
אז איך עושים שיא גיניס אתם שואלים?
דמיינו את אבי, אמן רחוב שכבר עשה כמה פרוייקטים גדולים בחיו, שם לעצמו כמטרה להגשים חלום ילדות, במשך שנה שלמה אבי מגיע באוטובוסים מבאר שבע לדימונה, שם יש לו מחסן עם כל הצבעים שהזמין, אבל היי, צריך גם לשנע את כל הכמות הזאת מידי יום לאיצטדיון שרחוק כמה קילומטרים משם. הוא מכין לעצמו עגלת סופרמרקט מאולתרת עם צידנית, קרחונים ושמשייה, כדי לשים בה כל יום את הצבעים הדרושים לאותו יום עבודה, מבלי שהם יקבלו מכת חום.
השמש המדברית של הנגב קופחת על ראשו, סביב כל האיצטדיון, אין מילימטר של צל. קיר ארוך שאינו נגמר, מסיכת גרפיטי, חולצת שרוולים ארוכה ויאללה לעבודה! מאות על מאות של מטרים שצריך להכין לפני הציור: פעם אחת לניקוי ראשוני, פעם שניה לכסות בשכבת צבע יסוד, ועוד 2 סשנים נוספים לצביעת רקע, ואז, רק אז, לצייר את הציור עצמו. ימים על ימים, שבועות על שבועות, עם 2200 פחיות ספריי צבע של MTN COLORS. מצליחים לדמיין? ״בתוך כל הקושי הזה הזה״ אבי אומר לי ״מזל שהיו אנשים טובים כמו ללו ואחרים שעזרו לי בהשלמת המשימה״.
לאורך כל הדרך אין שום וודאות שהתהליך אכן יגיע אל סופו המיוחל, שיא גיניס עולמי זה חלום משוגע שמצריך לא מעט אמביציה והרבה מזל…
“את לא מבינה כמה טפסים ואישורים צריך להגיש, לפני, תוך כדי ואחרי״. אבי מתאר באוזניי ״אתה אף פעם לא יודע אם הכל אכן יתקבל.״
והנה הסיפור שהצליח להשאיר אותי פעורת פה – ״יום אחד, שלוש שנים אחרי שאני ממלא ושולח מסמכים, בתדירות חודשית, הגיע השלב בו מבקשים את התיעוד המצולם של תהליך מדידת הקיר, ביחד עם מספר גומרים בכירים שהיו מערובים, צילמתי את תהליך המדידה והייתי בטוח ששלחתי הכל כדי לקבל את האישור המיוחל, אך מסתבר שלא כך היה.. התיעוד של המדידה היה חסר להם כהוכחה, נכנסתי ללחץ והתחלתי לחפש את כונן הגיבוי שעליו כל הצילומים ואני לא מוצא, בשום מקום, שאלתי חברים, כתבתי פוסט בפייסבוק ובאינסטגרם, ואין! בלעה אותו האדמה”.
איזה מזל שאני כבר יודעת שיש לסיפור הזה סוף טוב, אבל עדיין אני במתח לשמוע מה קרה עם הכונן הנעלם.
“לא ידעתי מה לעשות. כבר התייאשתי. פשוט עזבתי את הכל, והמשכתי בחיים.. ואז- יום אחד, אחרי שנה וחצי!! הודעה בפייסבוק : “תגיד, איבדת אולי איזה כונן?” מצאו את זה זרוק באיזה שביל במדבר. במקרה זה היה הכונן היחיד שלי שהיה בנוי לתנאי שטח. ישר שלחתיא אותו לועדת השיפוט העולמית, הם בדקו. לקח איזה חודש.. ואז הגיעה ההודעה- “ברכות… זכית בשיא!”
ואם כבר סיפור על כונן מחשב, אוסיף ואספר לכם שהמבצע הזה כלל אינספור כרטיסי זיכרון וכוננים, מפני שהיה צריך לתעד כל רגע ורגע של פעולת הציור, כדי שיהיה ברור שהוא עבד על זה לגמרי לבד ללא עזרה.
כמובן שמבאר שבע המשכנו אני והצוות לכיוון איצטדיון דימונה לראות את יצירת שיא הגינס הגמורה.
לעוד פרוייקטים מהארץ.
