אמנות במרחב הציבורי היא ‘נוף’ שאנשי העיר פוגשים תוך כדי שגרת יומם. אמנות הנצרכת באופן ספונטני, מבלי שמתכננים באופן מודע לצרוך אותה. אמנות שמוזגת אל חיי היום יום של אנשי העיר, תוספת של משמעויות ואסתטיקה.
ירושלים היא עיר מורכבת ומיוחדת מאד מאז ומתמיד. תלפיות היא שכונה שנבנתה כאזור תעשייה ועם השנים וצמיחת העיר, שהלכה והקיפה את השכונה, הקרקע בה הפכה אטרקטיבית לצד שכונות מגורים מבוססות.
שכונת תלפיות ממוקמת בדרום מזרח העיר, ובאופן יוצא דופן- היא נבנתה כ ‘עיר מודרנית’ שלא חלים עליה חוקי המנדט הבריטי לחיפויי קיר באבן ירושלמית. אזור התעשייה של תלפיות (שנבנה בשנות השבעים) מחופה כולו מלט או טיח- מה שבירושלים מהווה תנאי מקדים להיתכנותו של פרוייקט גרפיטי.
אני יושבת עם נור כהן מחברת “עדן”, וממובילי הפרוייקט בירושלים, בבית הקפה של קולנוע סמדר שבמושבה הגרמנית בירושלים, והמבנים מסביבי רק מחדדים ומזכירים לי עד כמה ירושלים מיוחדת, אבל גם מסובכת מבחינת כניסת אמנות רחוב אל שעריה. (ביחד עם נור מובילים את הפרוייקט גם עידו לויט, גיא שקד וליאור בר דור).
תשתיות עסקים ותרבות. כיצד משתלבים שלושת התחומים האלו יחדיו? ובכן, על כך מופקדת חברת עדן לפיתוח כלכלי בירושלים. חברת עדן כבר שילבה אמני רחוב בפרוייקט קטן קודם בעיר- “פרוייקט מנורה”, בעקבות בניה מאסיבית באזור ז’ראר בכר, פרוייקט שגרר הדים חיוביים מאד.
פיתוח אזורי והתחדשות עירונית בתלפיות, היה הפרוייקט הבא, שממש התבקש. “שכונה שממש ‘דרשה’ טיפול והתחדשות שכזו”, אומרת לי נור, ומפרטת על המורכבות של השכונה, על האינטנסיביות שלה, על ערבוב של תעשיה כבדה, קלה ומסחר, על האמנים והאמנות ומקומות הבילוי שהתרבו בשכונה, על הקרקע שהפכה יקרה יותר כיום (כיוון שהאזור שהיה פעם מרוחק מהעיר, כעת עם צמיחת העיר, הוא ‘נבלע’ בתוכה), ועל תכנית האב לפיתוח עתידי בשכונה, עם הרכבת הקלה שתעבור בה והמשרדים שיתרבו בה ועוד ועוד.
אמנות! לא רק קישוטיות. פרוייקט הקירות החל עם ‘פיילוט’ קטן של ציור קיר שיצר אמן ספרדי בשם- ceazar (שצמד האמנים הירושלמים- גב ואלנה – המליצו עליו). תגובות בעלי הנכסים היו טובות.
“למה שלא יהיו טובות?” אני שואלת בתמימותי (תמיד נדמה לי שכולם ישמחו לאמנות ויופי על פני קירות אפורים). “היו לנו הרבה חששות”, עונה לי נור, “מהשתרבבות עניינים פוליטיים, ממציאת מכנה משותף נכון לגבי התכנים והאסתטיקה, מתחושות של תושבים שהעיריה ‘משתלטת’ להם על השכונה ועוד”, ובהמשך השיחה אני מבינה לעומק כמה עדין הכל, וכמה גם הבחירה באמנות! על כל המשמעויות שלה היא אמיצה. “הרצון היה למשהו שהוא מעבר לקישוטיות ויופי (שעליהם הרבה יותר קל לקבל אישור מגורמים נרחבים) רצינו קירות בעלי ערך. רצינו אמנות! ההגבלות על האמנים היו כלליות מאד (לא ליצור באופן פרובוקטיבי, לא להכניס פוליטיקה וכד’), מעבר לכך- כל אמן יצר בסגנון שלו ויצק ליצירתו את התכנים והמסרים שהוא בחר. “לא רק ‘קישטנו’ את תלפיות”, נור מדגישה, “זו ממש גלריית אמנות רחוב!”, ואני לגמרי מסכימה.
הפרוייקט פרש כנפיים של צבע, לאחר הפיילוט המוצלח. חלקים מן הפרוייקט הופקו על ידי “גוסט- טאון”, וחלקים אחרים הופקו עצמאית, אך כולם קיבלו תקציב מחברת עדן,שדאגה לצבעים וחומרים איכותיים ביותר, כדי שהציורים יאריכו ימים.
נור וחבריה לניהול הפרוייקט החליטו לשלב בין רוב של אמנים ישראליים למספר אמנים בינלאומיים.
הפרוייקט עודו מתגלגל, ואמנים ויצירות רבות נוספים לו כל הזמן.
‘לראות בעיניים אמיתיות’. אין דומה לחוייה הזו של לראות במציאות, כשמדובר באמנות בכלל, ובאמנות רחוב בפרט.
מוזמנים לבוא איתי לסיורי אמנות רחוב בתלפיות- לשמוע את סיפוריהן של כל היצירות, ואת סיפורי יוצריהן, ולהינות מהחוויה העוצמתית הזו, כשניצבים אל מול יצירות אמנות הרחוב במלוא הדרן וגדלן, בגלריית אמנות הרחוב הירושלמית המרשימה הזו.
האמנים המשתתפים בפרויקט:
Brothers of light \ gab+elna
צמד אחים ירושלמים, שהחלו ליצור יחד ב 2014, על קירות, וכן יצירות סטודיו, ומשופעים מתרבויות שונות ומעולם האמנות הבינלאומי. צמחו בסצנת הסקיטבורד הירושלמית, וכך נחשפו לתרבות הרחוב.
בעולם בו המכניזם והאפתיות שולטים- הם מנסים לברוא עולם מקביל בו שוררים שלום ושלווה.
הסגנון שלהם- קוים נקיים, צבעים אופטימיים ושילוב של אלמנטים כמו אוריינטליים-מודרניים-פופיים.
Bicicleta sem freio (אפניים ללא מעצורים)
צמד מאיירים ואמני גרפיטי ברזילאים.
בעבודותיהם ניכרות השפעות חזקות של המוזיקה והתרבות הברזילאית, וכן אהבתם לתרבות הפופ ולשנות השמונים.
סגנון עמוס בריבוי התרחשויות,שכבות, רעיונות והקשרים בשפה פופית אירונית ופרובוקטיבית. יצירות שלוכדות את העיניים בעומס-עושר הצבעוני שלהן. יוצרים על קירות בכל העולם, ואחראים על פוסטרים להופעות של מוזיקאים נחשבים.
Broken fingaz (אצבעות שבורות)
קולקטיב אמנות רב תחומי מחיפה. התחילו דרכם על קירות חיפה ובעיצובי פוסטרים לארועי מוזיקה.
פועלים כבר יותר מעשור בארץ ובעולם, ויוצרים עבודות גדולות מימדים בשיתוף פעולה ובסגנון ייחודי, עם שפה ויזואלית משלהם, שמשפיעה על עיצוב הדור החדש של התרבות והאמנות העכשווית בישראל.
יצרו בשיתוף פעולה עם מוזיקאים בינלאומיים נחשבים.
Pilpeled
אמן תל אביבי, בעל אסתטיקה ייחודית משלו המזוהה איתו למרחוק, עם נקודות מבט חזקות, וצבעוניות מונוכרומטית – בצבעי שחור לבן, ועם דימויים דרמטיים ולעיתים סוריאליסטיים.
הוא יוצר על קנבסים ועל קירות בארץ ובחו”ל, וכן על בגדים ואקססוריז, תחת מותג האופנה שלו.
Smith one
אמן מקסיקני. החל להתנסות בגרפיטי בגיל 13. אוטודידקט המפתח את סגנונו לאורך השנים.
השפעות: מקומיקס מקסיקני ישן, מגרפיקה של שנות החמישים ומסרטי מדע בדיוני.
ביצירותיו מופיע הרבה פעמים האדם כמכונה- יצירות סוריאליסטיות המבטאת את האלמנטים הפנימיים שבתוכנו, בני האדם, כמעין מכונה המפעילה את דמויותנו ותכונותינו הפנימיות.
(מלבד גרפיטי, עוסק גם באיור, עיצוב, פיסול ומוזיקה).
Know hope – אדם יקותיאלי
אמן ישראלי – אמריקני, בעל שפה איקונוגרפית משלו המשקפת מצבים אנושיים רגשיים – דרכם הוא מביט גם על מצבים חברתיים ופוליטיים מורכבים. הסתכלות שהיא רגשית ולא אינטלקטואלית- שבעצם מעבירה את השיח הפוליטי להיות שיח הקשור למנגנונים רגשיים ונפשיים. הוא מנסה לבטל את ההפרדה הין האמוציונאלי לפוליטי, ולמצוא את המכנים המשותפים הכלל אנושיים.
תהליכי היצירה שלו תלויי מיקום- בין אם בחללים ציבוריים או במרחבים סגורים. ביצירותיו הוא משלב לעיתים בין כל המדיומים שהוא יוצר בם- ציור טקסט צילום רדי מייד ועוד. יקותיאלי עוסק גם בפרוייקטים ארוכי טווח היוצרים דיאלוג בין המרחב הציבורי והפרטי, ובין האמן לקבוצות אוכלוסיה שהוא משתף איתן פעולה.
ועוד רבים וטובים עליהם תוכלו לשמוע בסיורים של דינה שגב – מגלים את אמנות הרחוב
