בן 25 מהמרכז, סטודנט לאנימציה במכללת בצלאל, ״התעסקתי באמנות כל חיי, הציור הקלאסי הושרש אצלי כבר בגיל מאוד צעיר על ידי סבתא שלי.”
מתי התחלת לעסוק באמנות?
״גדלתי עם סבתא שלי, אספנית אמנות המחוברת מאוד לציירי צפת של תקופתה, היא תמיד דחפה אותי לצייר, כילד הרבה פעמים אתה פשוט רוצה סתם לקשקש על דף, באותם ימים הדרישה ממני הייתה להתאמן על לצייר טבע דומם, ואזות עם פרחים , העתק מדויק מתמונה, הרבה שנים ממש הייתה לי רוטינה מאוד ברורה של לעשות 3 רישומים ביום.״
איך עומדים בקצב כזה?
״כשאתה ילד אין לך את ההבנה מה זה תרגול, לעיתים פיתחתי סלידה כלפי הרוטינה הזאת, הדרישה לעמוד בקצב של תרגולים כל יום, ועצם העבודה שהדיומיים לא נבחרו על ידי הכניסה אותי הרבה פעמים לתסכול כי מנקודת המבט שלי היה מדובר במטלה לפעמים שהיא שוות ערך לסידור החדר, אבל בדיעבד אני מודה על כך כי זה חד משמעית מה שהביא אותי לעסוק באומנות היום.
בצבא (שירת כתומך לחימה) בלטה אצלי מאוד התחושה של אכזבה עצמית כי לא הצלחתי לספק לעצמי את התוצאה שחשקתי בה, אני זוכר שניסיתי לצייר ולא הצלחתי להגיע לרף הציפיות שלי, בדיעבד היה לי מלא זמן לצייר, אבל אותן תחושות ממש הולידו אצלי סלידה לתחום ולהזנחה שלו”.
נקודת המפנה בחיי..
״בשלב כלשהו התחלתי להתעמק בציור קלאסי ולמדתי בהנחייה של אמיר שפט שהשפיע עלי בטירוף, מה שדחף אותי חזרה בכל הכוח ובנוסף להכל התקבלתי ללימודים בבצלאל, זו הייתה נקודת המפנה – פה הבנתי שאני הולך להתעסק בזה בשארית חיי.״
View this post on Instagram
איך פתאום אוהבים את זה?
״שילוב של כלים מפעם, ביחד עם הבנה מעמיקה והכוונה מקצועית. האמת מאז שהתחלתי ללמוד נפתח לי הרצון לחקור את אמנות הרחוב והכרתי המון אמנים מוכשרים שזה מה שהם עושים ביום יום שלהם, החיבור עם האנשים עזר לי להבין כמה עוצמה יש בסטודיו של אמן ובעצם העובדה שלזה הבן אדם קם בבוקר וכל היום הוא מתעסק ב׳איך אני מעביר את העולם הפנימי שלי החוצה׳, זה ממש מיוחד בעיני.״
אז אמנות רחוב או אמנות ממוסדת?
״הקסם בליצור ברחוב הוא שאני כאמן כופה על האנשים לראות את היצירה שלי, אני לא רוצה לחכות שהבן אדם הספציפי שאוהב ללכת לגלריות יצפה ביצירה שלי, להציג בגלריה זה להציג לאנשים שרוצים לצרוך אמנות, היתרון של הרחוב זה המקריות, שאנשים יפגשו את היצירה שלי בדרך לגלריה או בדרך לקנות בטריות כי בדיוק נגמר להם, יש לזה אימפקט חזק בעייני להתקל ביצירה ושהיא תפעיל אותך בלי שהיית מוכן לזה…
View this post on Instagram
אבל, אני מחפש את הזירה שלי עדיין, אני לא אתנגד להציג בגלריה אבל מה שבטוח אני אצטרך להתאים את עצמי כי זה עולם אחר מהרחוב כמובן ,סתם דוגמא – יש הבדל ענק בין עבודת יחיד קטנה על קיר לבן בגלריה, בין ליצור על קיר מלוכלכך ברחוב.
ליצור עבור תערוכה זה לתקשר עם האנשים בתוך גלריה, אותו הדבר ברחוב, אני מחפש לתקשר את הדימוי קודם כל בבחירת הקיר, נניח – קיר ישן קרוב למגרש מכוניות זנוח, זה אתגר עבורי, כי הפיס צריך לתקשר עם אותה סביבה ולכבד את האווירה שקיימת שם.”
View this post on Instagram
מה סימן ההיכר שלך?
נכון לכרגע הסימן היכר שלי זה הפלוסים והמינוסים, שזה בכלל נולד בתור שיטת מדידה שאני עושה לפני שאני מתחיל לעבוד על היצירה, ככלי עזר אני פשוט מצייר אותם על הקיר בניסיון ליצור גריד ראשוני ולהבין קנה מידה ביחס לקיר, אני יוצר סוג של ענן עם פלוסים ומינוסים ואז אני יודע לשלוט במיקום של הדימוי עצמו על הקיר, לאורך הדרך קלטתי שחלקם התפספסו ונותרו על הקיר והחלטתי להבליט אותם בסוף הציור על מנת לשלב את זה עם האובייקט שציירתי.”
האם יש לך מסר להעביר באמצעות האמנות? אם כן, מהו
״אני לא מתיימר לשנות את העולם ולהיות ערכי יותר מדי, אני מנסה לספר על עצמי – כרגע אני עייף – אז הדמויות שלי עייפות, עוד 3 חודשים יכול להיות שאני אהיה מבסוט על החיים שלי (מה שבכלל לא סביר שיקרה) ואני אעביר את זה, בטוח יש מישהו ברחוב שיתחבר לזה, לא?״
מה בתקופה של הקורונה?
“יצאתי המון המון החוצה לצייר – מי היה מאמין שיהיה אפשר להסתובב עם מסיכה ברחוב? זה נותן לי סוג של ביטחון, יחד עם זאת השתדלתי לא לצייר דברים שקשורים למסכות וריחוק חברתי, זה לא מדבר אלי במיוחד, ודווקא בתקופה האחרונה נחשפתי להרבה ׳רייטרים׳,יש לי המון הערכה כלפי העבודות שלהם מה שמאוד משפיע עלי ועל אופי העבודות שלי לאחרונה והיום כמעט כל שבת אנחנו מציירים.״
אינסטגרם – https://www.instagram.com/ctrl_tea/
חומרים שהשתמשתי בהם לציורים 
הקאפ האוהב עלי – סופר סקיני.
לאחרונה גליתי גם את הראש האלכסוני שעושה סוג של קו קליגרפי – אחלה קווים לסוף..
